<h1>הבתים — שערי הקידוש והשביתה שער ששי</h1>
<h2>דף מט.</h2>
עורות של בהמה והוא שלחים בין של אומן בין של בעל הבית מותר לטלטלן שאין אדם קפיד עליהם. וכתב רבנו יעקב במה דברים אמורים ביבשים אבל לחים [אסור] לטלטלן אלא על גבי בשר. וגיזי צמר אין מטלטלין אותן מפני שהוא קפיד עליהן ומיחד להם מקום, ואם ייחדן לתשמיש מותר לטלטלן.
<h2>דף נ.</h2>
חריות של דקל שגררן לעצים ונמלך עליהם לישיבה מערב שבת, או שישב עליהן מערב שבת, מותר לטלטלן, ואין צריכין הכנה אחרת מפני שהן ראויין לישיבה. ויש מן הגדולים שכתב שכל אלו הדברים שאמרנו שצריכין הכנת מעשה בד"א כשרוצה לטלטלם, אבל לישב עליהם בלא שום טלטול מותר בלא שום מעשה. ויש מן הגדולים שפסק אבן שפצע בה אגוזים בחול אע"פ שחשב עליה להיות מיוחדת לכך הרי היא כשאר אבנים ואינה ניטלת בשבת. ואם אבן שמניחין אותה אצל הדלת להעמידה אינה ניטלת בשבת אא"כ הכינוה ותקנוה בדרך שיהיה תורת כלי עליה. מכניס אדם מלא קופתו עפר מערב שבת ועושה בו כל צרכו בשבת, והוא שייחד לו קרן זוית.
הקש שעל המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו ואם היה מאכל בהמה מותר לטלטלו בשבת. וכן אם היה עליו כר או סדין וכיוצא בהן מנענעו בידו, שהרי נעשה כמי שישב עליהם מבעוד יום, לר"ם. ויש מן הגדולים שפסק שאם ישן עליו מבעוד יום מותר לנענעו אפילו בידו אע"פ שאין (עליו) מאכל בהמה (או) [ולא היה עליו] כר או סדין. ויראה לי שאין זה כהלכה. יש מי שפסק שמותר לנענעו ברגלו שטלטול מן הצד מותר. ויש מי שפסק שטלטול גמור הוא ואסור, וזה נראה עיקר.
<h2>דף פא.</h2>
מותר להכניס שלש אבנים מקורזלות לבית הכסא, וכמה שיעורן, כמלא היד. ומותר להעלותן לגג אע"פ שהוא גבוה הרבה. בד"א כשיש לו מקום קבוע, אבל אם אין לו מקום קבוע אסור לטלטל אלא אבן אחת שעביה כאבן שמכריעין בה המשקולות. הר"ש פסק אם אין לו מקום קבוע אין מטלטלין אלא אבן ששיעורה כאגוז, והרי"ף פסק כמלא רגל מדוכה קטנה של בשמים, וזה עיקר. ופסק הר"ש מדוכה קטנה של בשמים אע"פ שמלאכתה לאיסור אם יש עליה עד והוא סימן הקינוח מותר לטלטל שכבר הוכנה לכך. ואם ירדו עליה גשמים וניטשטש העד, אם רישומו ניכר מותר. והרי"ף ביאר זה גבי אבנים מקורזלות שניטשטשו בקרקע במי הגשמים אם רישומן ניכר מותר אע"פ שנראה כטוחן או סותר, וזה נראה עיקר. וכן כתב הר"ם. ואדמה שהיא קלה להתפרק אסור לטלטלה לקנח בה. כתב הר"ם אבן שיש עליה טנוף שודאי לקינוח היא מותר לטלטלה אפילו היא גדולה, וזהו ביאור אם יש עליה [עד] מותר הנאמר בתלמוד. היו לפניו צרור וחרס מקנח בצרור ואינו מקנח בחרס מפני שעושה חבורה, ועוד שחוששין להשרת נימין, ואע"פ שדבר שאין מתכוין מותר, הואיל ואפשר לו לעשות על ידי דבר אחר אין מקנח בחרס. היה החרס מאוגני הכלים שהוא חלק מקנח בו.
<h2>דף קיג.</h2>
כל כלי האורג והחבלים והקנים שלו מותר לטלטלן בשבת ככל דבר שמלאכתו לאיסור חוץ מכובד העליון וכובד התחתון לפי שאינן ניטלין מפני שהן תקועים. וכן העמודים של אורג אסור לטלטלן, שמא יתקן גומות שלהם. ושאר כלי האורג מותרין, לר"ם. יש מן הגדולים שכתב שכלי האורג הניטלין דנין ככלי שמלאכתו להיתר ומותר לטלטל כובד העליון וכובד התחתון. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר.
<h2>דף קכג.</h2>
מדוכה אם יש בה שום מטלטלין אותה, ואם לאו אין מטלטלין. וקצת מגדולי האחרונים דקדקו מכאן שדבר שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך עצמו של כלי כגון מחמה לצל על ידי שום או אוכל שהרי מדוכה מלאכתה לאיסור והתירו לטלטלה על ידי שום. ומה שאמרו לא התירו ככר או תינוק אלא למת בלבד לא בא אלא למעט אבנים ומעות אבל לא כלים שמלאכתם לאיסור אם היו בו כבר מערב שבת מטלטלו על ידי הככר. אבל אין מניחין בו הככר בשבת כדי לטלטלו. ויש מי שכתב שהמדוכה כשהשום בתוכה הרי היא ככלי שמלאכתו להיתר שהיא כקדרה שהבשר בתוכה, וזה נראה עיקר. ומזה הביאור דקדקו שהקדירה אחר שהוסר ממנה התבשיל והבשר אסור לטלטלה לצורך גופה ככלי שמלאכתו לאיסור אא"כ היה אליו כגרף של רעי.
נוטל אדם קורנס בין של נפחים בין של זהבים לפצוע בו אגוזים, קרדום לחתוך בו את הדבילה, מגירה לגרור בה את הגבינה, מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות, רחת או מזלג ליתן עליו מזונות לקטן, את הכוש ואת הכרכר לאכול תותים וכיוצא בהם, או לתחוב בגפה שטמנה בתבן או חררה בגחלים, מחט של סקאים לפתוח בו הדלת, מחט של יד ליטול בו את הקוץ, בד"א כשהיא שלמה, אבל אם ניטל חורה או עוקצה אסור, מפני שאינה ראויה ואדם משליכה לבין גרוטאות. אבל הגולם והוא [מחט] שעדין לא נקבה מותר לטלטל אם יצטרך לתשמיש. כל כלי שמקפיד עליו מחמת חשיבותו או מחמת שבמעט דבר יתקלקל וזה נקרא מוקצה מחמת חסרון כיס אסור לטלטלו, ואפילו לצורך גופו ולצורך מקומו. כיצד, אין מטלטלין קורנס של בשמים לפצוע בו אגוזים, וכן אין מטלטלין המסר הגדול והוא שמוסרין בו הקורות הגדולות ודמיו יקרים, ויתד של מחרישה, וכן יתדות העשויים לנער את המשי, וקרשים שכובסים בהם את הבגדים, וכן כלי עץ שהכובסים מכין בהם בגדים בעת כיבוסם, מפני שאדם קפיד עליהם שלא יתלכלכו, או שלא יפגמו ויקרעו הבגדים, וכן כל כלי חרס המנוקבים, וסכין גדול של טבחים, והמעצד של נגרים, כל אלו כיתד של מחרישה הם, מפני שקפיד עליהם ומיחד להם מקום.
<h2>דף קכד:</h2>
מכבדות של תמרה וכיוצא בהן שמכבדין בהן הקרקעות הרי הן ככלי שמלאכתו להיתר שהרי מותר לכבד בשבת, לר"ם. והר"ז כתב שמכבדות תמרה מלאכתן לאיסור. ודברי הר"ם נראין לנו עיקר. וכן פסק הרי"ף, וכן דעת הראב"ד.
לבנים שנשארו מן הבנין מותר לטלטלן מפני שהן ראויין להסב עליהם. ואם סדרן זו על גבי זו הרי הקצן ואסור לטלטלן.
חרס קטנה מותר לטלטלה אפילו ברשות הרבים, מפני שהיא ראויה לקנח טיט שבמנעלו, ואין צריך לומר בבית, הואיל וראויה לכסות בה פי כלי תורת כלי עליה. מגופת חבית שנכתתה היא ושבריה מותר לטלטלן, ואפילו זרקה לאשפה בשבת. אבל לא יתלוש ממנה שבר לכסות בה כלי וכיוצא בזה. וכן הדין בכל כלי שנתרועע. זרקה לאשפה מבעוד יום אסור לטלטלה מפני שהיא כאבן. מותר לטלטל מחצלת בשבת מפני שראויה לכסות בה עפר, וכן שיירי מחצלת שבלו והם הנקראים קרומית (ו)מותר לטלטלה שראויה לכסות בה טנוף.
<h2>דף קכה.</h2>
אסור לטלטל טלאות בגדים שאין בהם שלש על שלש מפני שאינן ראויין אפילו לעניים. יש בהם שלש על שלש מותר לטלטלן מפני שראויין לעניים. וכתב הראב"ד, בד"א בבלאות טלית של מצוה שאדם בודל מהם ואינו משתמש בהם לשום דבר, אבל בלאות אחרים ראויין הם לקנוח, ואינם גרועים מחרס קטנה שהתירו, מפני שראוי לקנח בה את הטיט. ויש מי שאמר שכל פחות משלש אצבעות אין ראוי לשום דבר, ואינו דומה לחרס קטנה, שחרס קטנה ניטלת מחמת קשיה וראויה לקנוח משא"כ בבלאות שאין בהן שלש.
<h2>דף קכה:</h2>
נדבך של אבנים שהוקצה לבנין אע"פ שהכינם מבעוד יום כדי לישב עליהם אסור לטלטלן אא"כ סידרן זו ע"ג זו מבעוד יום לישב עליהם. וכן סואר של קורות סדורות לבנין או גשוש של ספינה והוא עץ שמגשש בו הספן מים או מנהיג בו הספינה, צריך לתקנן מערב שבת אם רצה להשתמש בהם בשבת. ויש מי שפסק שגשוש אסור לטלטלו מפני שמקצה לו מקום, והוא כמוקצה מחמת חסרון כיס, והראשון עיקר. מ"מ יראה לנו שכל דבר שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס לא יועיל בו הכנה ומעשה מבעוד יום. ויש מי שאמר שמועיל בו כדרך שאמרנו בגיזי צמר. ונראה לי שאינו דומה כי גיזי צמר שייחדן לישיבה הלך חשיבותן.
<h2>דף קמ:</h2>
בגד ששטחו על הקנה מותר לשמוט הבגד מעל הקנה, אבל לשמוט הקנה ממנו [אסור], שהקנה אסור לטלטלו כמו שביארנו. ואם היה הקנה מכלי האורגים וכיוצא בזה מותר.
<h2>דף קמא.</h2>
הקש שעל המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו ואם היה מאכל בהמה מותר לטלטלו בשבת. וכן אם היה עליו כר או סדין וכיוצא בהן מנענעו בידו, שהרי נעשה כמי שישב עליהם מבעוד יום, לר"ם. ויש מן הגדולים שפסק שאם ישן עליו מבעוד יום מותר לנענעו אפילו בידו אע"פ שאין (עליו) מאכל בהמה (או) [ולא היה עליו] כר או סדין. ויראה לי שאין זה כהלכה. יש מי שפסק שמותר לנענעו ברגלו שטלטול מן הצד מותר. ויש מי שפסק שטלטול גמור הוא ואסור, וזה נראה עיקר.
מכבש והוא כלי שעושין אותו משני דפין רחבים ונוקבין הדפין בשני ראשיהם ומעבירין אותו בשני עמודים ומתגלגין בעמודים שני דפין קטנים כדי לכבס בהן הבגדים בין שני דפים, אם הוא של בעלי בתים מתירין אותו בשבת, אבל לא כובשין, ושל כובסין לא יגע בהם מפני שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס.
